<h1>האורה לרש"י ח"ב סימן ל"ט</h1>
<h2>דף מח:</h2>
ואם יום טוב של פסח הוא ולש עיסה ביום טוב, כיצד יעשה, שאם מפריש תרומה ומברך עליה, לשרפה אינו יכול לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב, ואם תאמר שמעכבה עד לאחר יום טוב ואחר כך שורפה, הרי הוא באה לידי חימוץ, ועובר עליה בבל יראה ובבל ימצא, אלא כיצד יעשה, יפרישנה בלא ברכה מן העיסה ויעשה אותה כמו עוגה קטנה, ויאפה אותה עם שאר העוגות שיפריש מן העיסה, ולאחר אפייה יצרף כאחת בסל אחת, או בקערה אחת העוגה והתרומה ונראות כאלו הן מחוברות ביחד. לפי שהסל מצרפן [כדתניא רבי אליעזר אומר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן] לחלה ואחר כך יברך עליהן להפריש תרומה, ויצניענה עד לאחר יום טוב וישרוף אותה. ואם תאמר כשהוא בעיסה יברך עליה קודם אפייה, ויפרישה ואחר כך יאפה אותה, וימתין לה עד לאחר יום טוב, וישרוף אותה, אם היה עושה כן אינו יכול לאפות אותה, לפי (שעדיין) [שאין] היא ראויה לבעל הבית כשאר העיסות, (ולא) הויא אפייה שלא לצורך ביום טוב, ויש שמפרישין אותה מן העיסה ושורה אותה במים, וכסבור הוא שלא תחמיץ, כדברי בן בתירא דאמר שורה אותה במים, ואין הלכה כמותו. דאמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר, ובשאר ימים טובים שאינן של פסח שאין לחוש בהן משום חימוץ, אם הוא משהה אותה עד לאחר יום טוב, יברך עליה לאלתר ביום טוב ומפרישה ומשהה אותה עד לאחר יום טוב, ואחר כך שורפה שאם חמצו אין בכך כלום.
ואם נאפית העיסה ושכח ולא הפריש ממנה לא תרומה ולא חלה. בין ביום טוב ובין בחול יבצע מן העוגה לאחר אפייה ויברך כאלו היה מפריש מן העיסה, שלמה בר יצחק.
